1. בפניי תביעה כספית ע"ס 17,818 ש"ח שהגישה התובעת בגין נזקים שנגרמו לרכבה בעקבות תאונת דרכים שאירעה ביום 1.10.2010 (להלן: "
התאונה").
2. בזמנים הרלוונטיים לתאונה נהגה התובעת ברכב מסוג פולקסווגן מ. רישוי 92-303-62 (להלן: "
הרכב"). מנגד נהג הנתבע 2 (להלן: "
הנתבע") ברכב מסוג ביואק מ. רישוי 34-400-72 הנמצא בבעלות הנתבעת 1 והמבוטח ע"י הנתבעת מס' 3.
3. בכתב התביעה טענה התובעת כי היא נסעה ברחוב יששכר בק. מוצקין, הבחינה בהולכת רגל שהתפרצה לכביש ועצרה את רכבה, אז רכב הנתבעת, שנסע מאחוריה, פגע ברכבה מאחור וגרם לנזקיו.
לכתב התביעה צורפה חוות דעת שמאי שהעריך את הנזקים ברכב התובעת בסך של 13,686 ש"ח בנוסף לירידת ערך בסך 2,162 ש"ח.
4. הנתבע חלק על נסיבות אירוע התאונה ועל מקום התרחשותה. בכתב ההגנה נטען כי הנתבע נסע במעגל תנועה, בנתיב החיצוני ורכב התובעת נסע משמאלו, בנתיב הפנימי. לטענתו, התובעת התפרצה למסלול נסיעתו, בלמה בלימת חירום וחסמה את נתיב נסיעתו. הוא בלם את רכבו כדי למנוע את התאונה אם כי ללא הצלחה רבה.
5. בדיון שמעתי את עדותם של הנהגים שתיארו כל אחד לגרסתו את אופן התרחשות התאונה והציגו תמונות צבעוניות של הרכבים המעורבים בתאונה ושל מקום התרחשות התאונה.
בנוסף שמעתי את עדותו של מר אנטולי, מי שנסע ברכב עם התובעת, והיה עד לתאונה.
6. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את העדים, ולאחר שבחנתי היטב את תמונות הרכבים המעורבים בתאונה ואת התמונות שצולמו במקום התאונה,
מצאתי לקבל את התביעה באופן חלקי. אנמק;
7. הצדדים כאמור חלוקים לגבי מקום אירוע התאונה; בעוד הנתבע טוען כי התאונה התרחשה במעגל התנועה, העידה התובעת מנגד כי התאונה התרחשה כ- 150 מטרים לאחר הכיכר. העד מטעמה, מר אנטולי, העיד כי היא התרחשה כ- 50 מטרים לאחר הכיכר.
בעניין זה מצאתי להעדיף גרסתו של הנתבע, אשר היתה אמינה ועקבית. טענתה של התובעת כי התאונה התרחשה אחרי הכיכר וללא קשר עימה, אינה מתיישבת לטעמי, עם ציון הכיכר והנסיעה בה, הן בעדותה והן על-ידי העד מטעמה, מיוזמתם הם!
זאת ועוד, עיון בתמונות הרכבים מלמד על פגיעה באמצע החלק האחורי של רכב התובעת ומנגד רכב הנתבע נפגע בחלקו הקדמי, בצד שמאל. מוקדי נזק אלה מתאימים יותר לפגיעה בתוך הכיכר מאשר לפגיעה מאחור כששני הרכבים נסעו אחד אחרי השני באותו נתיב.
8. הנתבע העיד, ועדותו לא נסתרה ואף נתמכה בחלקים מעדותה של התובעת, כי בכניסה לכיכר, רכב התובעת נסע בנתיב השמאלי ורכבו נסע בנתיב הימני, כאשר רכב התובעת נסע לפניו. התובעת לא מסרה גרסה נגדית, בהקשר זה, שכן היא העידה כי לא ראתה את רכבו של הנתבע כלל לפני התאונה (וזאת ללא קשר לשאלת מיקום התאונה).
9. הנתבע העיד כי עת ביקשה התובעת לצאת מהכיכר ימינה, היא חתכה אותו ובהמשך בלמה בלימה פתאומית. הוא ניסה להימנע מפגיעה ברכבה ואולם ללא הצלחה. התובעת העידה כי התכוונה לצאת ביציאה השנייה והיא אישרה כי לשם כך היה עליה לעבור מהנתיב השמאלי בו נסעה לנתיב הימני, ולאחר מכן לצאת מהכיכר (ראה עמ' 2 לפרוטוקול שורות 2-3). בפועל, היא לא עברה נתיב ויצאה מהכיכר מהנתיב השמאלי ממנו נכנסה. כך לפי עדותה שלה (עמ' 1 לפרוטוקול שורה 27) ולפי עדותו של הנתבע.
10. למעשה, לאחר שקבעתי כי התאונה אירעה בכיכר ועת ביקשה התובעת לצאת ממנו, לאחר שהתובעת עצמה אישרה כי ביקשה לצאת מהכיכר ישר מתוך הנתיב הפנימי/השמאלי דבר המחזק את טענת הנתבע כי היא 'חתכה' אותו, ולאחר ששני הצדדים הסכימו כי הפגיעה מאחור ברכבה של התובעת היתה לאחר בלימה פתאומית, הקשורה בהתנהלות צד ג' (אישה שביקשה לעבור את הכביש - והדבר אושר ע"י הנתבע עצמו) אני מוצאת לחלק את האחריות בין הצדדים בשיעור של 60 % על הנתבע, אשר פגעה ברכבה של התובעת מאחור, ו- 40 % על התובעת מאחר וביקשה לצאת מהנתיב הפנימי בכיכר ללא זהירות מספקת ומאחר ובלמה את רכבה מבלי לקחת בחשבון את תנועת הרכבים מאחוריה, כאשר היא עצמה העידה כי לא ראתה את רכבו של הנתבע כלל לפני התאונה.
11. אשר לנזק - עיקר הנזקים בתביעה (סך של 17,009 ש"ח) מתבססים על חו"ד שמאי שהוגשה מטעם התובעת ולא נסתרה.
בנסיבות אלה ונוכח קביעתי דלעיל בדבר חלוקת האחריות, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד לשלם לתובעת סך של 10,205 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום התאונה.
בנוסף, ישלמו הנתבעים לתובעת הוצאות משפט בסך של 500 ש"ח.
סכומים אלה ישולמו לתובעת תוך 30 יום מיום המצאת פסה"ד שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.
זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.